בודאיקה- המלכה שיצאה למרד נגד האימפריה הרומית - וכמעט ניצחה
הרומאים כבשו את האדמה שלה, אנסו את הבנות שלה, והשפילו את השבט שלה - אז היא יצאה למלחמה נגד האימפריה הגדולה בעולם.
הרומאים כבשו את האדמה שלה, אנסו את הבנות שלה, והשפילו את השבט שלה - אז היא יצאה למלחמה נגד האימפריה הגדולה בעולם.
קראו לה - Boudica (כנראה). היא היתה אחת הנשים הכי אמיצות שחיו אי פעם.
למרות זאת, אנחנו לא יודעים עליה כמעט כלום.
אפילו השם שלה - יש כאלה שטוענים שהוא בכלל לא השם שלה.
היחידים שכתבו את הסיפור שלה - סיפור של מלכה שמאחדת שבטים מפולגים כנגד הכובש הרומאי - היו רומאים שחיו 200 שנה אחריה, וכתבו את סיפור חייה כשהם יושבים ברומא הנינוחה.
ולמרות זאת - מהדפים, ובין השורות, ניתן לראות כמה הערכו הם רכשו לה,
למרות שהיתה האויב שלחם נגדם,
למרות שצבאה הרג מעל 70,000 חיילים רומאים. .
אז מה אנחנו כן יודעים על בודאיקה?
אנחנו יודעים שהיא היתה מלכה של אחת מהממלכות של השבטים הבריטונים, בשטחים שהיום נמצאים בנורפולק, אנגליה. באותם ימים, הממלכה שלה, ממלכת Iceni'היתה ממלכה עצמאית למחצה כממלכת בת חסות של רומא.
בשנת 60 לפני הספירה, בעלה המלך Prasutagus, נפטר בלי שהותיר מאחוריו יורש זכר.
בצוואה שלו הוא חילק את רכושו בין שתי בנותיו ובין קיסר רומא באותה התקופה - נרו.
אותו קיסר שהיה יודע כאחד הדיקטטורים הקשוחים ביותר של רומא, איש אכזר במיֹוחד, שזכור שככזה שניגן על כינור להנאתו בזמן שהוא צופה ברומא נשרפת עד היסוד בזמן השריפה הגדולה בשנת 64.
Prasutagus חשב לתומו שהרומאים יהיו מרוצים מהירושה הנדיבה - ויניחו לממלכה. בכל זאת, הם מקבלים חצי מרכושו.
אבל הוא טעה.
הרומאים מצידם ראו ממלכה שנותרה בלי מלך, בלי יורש זכר, והחליטו שזו הזדמנות מצוינת להשתלט עליה. ממלכה שתונהג על ידי שתי בנות? לא ייתכן, אמרו הרומאים, זו יריקה בפרצוף לתת את הממלכה לשתי בנות ולא לנו.
אז הרומאים החליט לפלוש לממלכה.
ואבל הם לא עצרו רק בפלישה. הם החליטו להשפיל את הממלכה עד אפר.
הם חשבו שהשפלה שכזו תוודא את נאמנות התושבים לרומא - אם לא מהאהבת מרדכי, אז לפחות מיראת המן.
אז הם פלשו לממלכה,
ואנסו את שתי בנותיה של בודאיקה בפרהסיה,
בבודאיקה עצמה הם הצליפו בציבור,
והשפילו את אנשי הדת של הממלכה.
בכך הם ציפו שהממלכה תבין את הרמז ותצטרף לרומא.
אבל אם הם חשבו שבודאיקה תכנע - הם טעו.
בודאיקה רתחה מזעם,
פגועה עד עמקי נשמתה,
היא נשבעה לצאת למלחמה להשיב לעצמה ולבנותיה את כבודן האבוד.
במקום כניעה - בודאיקה חיפשה נקמה.
המסקנה, בודאיקה הכריזה ליתר השבטים הבריטונים, היא לא להיכנע ללא תנאים לרומאים, אלא להיפך: זה הזמן לצאת להילחם על חייהם ועצמאותם של השבטים האנגלו-סקסונים.
וככה בודאיקה - אלמנה טרייה - יצאה לנקום את נקמתה ברומאים.
היא נשאה נאום מפורסם - קריאה לשבטי האזור - בואו נתאחד ונגרש יחד את הכובש האכזר מארצנו.
אם לא נצא למלחמה על חיינו, על אדמתנו, על תרבותנו - לשם מה נחייה, אמרה.
היא הצליחה לעשות משהו שאף אחד אחר לא הצליח לעשות עד זמנה - וגם לא אחריה:
לקבץ יחד כל מיני ממלכות אנגלו-סקסיות קטנות למרד נגד הרומאים.
היא הקימה צבא, צבא שמנה כ-270,000 חיילים מכל שבטי אזור מזרח אנגליה. כוח צבאי גדול יותר מהכוח הצבאי של הרומואים באנגליה.
למרות שהיו אסופה של שבטים מממלכות שכנות ואף יריבות שלא לחמו יחד לפני כן - הם זכו ללא מעט הצלחות לאורך הדרך, והצליחו לגרום לא מעט נזק למוקדי השפעה של השלטון הרומאי באנגליה. כצבא אחוז נקמה הם היו אכזריים במיוחד למוצבי הצבא הרומואים והותירו חללים רבים בדרכם.
הם הצליחו להרוג את כל חיילי הרגלים של הליגיון התשיעי, אחד מהלגיונות הגדולים והמפוארים של האימפריה הרומית. רק חיל הפרשים של הליגיון שרד .
ואז הם הגיעו ללונדוניום - עיר הבירה שהרומאים הקימו 20 שנה לפני כן, עיר שהיום נודעת כלונדון.
החיילים של בודאיקה לא התרשמו מהעיר החדשה והחליטו לשרוף את העיר. הם הציתו את העיר והרגו כ-70,000 חיילים רומואים ובני בריתם.
האימפריה הרומית הגדולה היתה על סף כניעה כמעט.
אבל רק כמעט.
כמה זמן אחרי שהרומאים יצאו מהשוק שהחליטו למרוד נגדם, הם החלו להשיב מלחמה. הם קראו לכוחות חיזוק וריכזו את כל החיילים בפאתי לונדוניום השרופה.
תוך כמה חודשים היתרון של הרומאים - ובעיקר חיל הפרשים שלו שלא היה לצבא של בודאיקה - הצליח להכניע את צבא המורדים של בודאיקה.
ומה קרה אז לבודקאיקה?
אנחנו לא ממש יודעים.
יש רק שני מקורות שמספרים לנו על בודאיקה:
קסיוס דיו וטקיטוס.
שניהם כתבו ודיברו רק לטינית,
ולא את הניב הקלטי שבו דיברה בודאיקה.
שניהם כתבו כדי לצייר את רומא כממלכה שהיא פאר המוסר לעומת השבטים והמדינות הברבריות שאותן כבשה.
ושניהם כתבו מרומא, 200 שנה אחרי שבודאיקה חיה.
טקיטוס, שהטקסט שלו אוהד את בודאיקה יותר, טען שכבודאיקה הבינה שצבאה הובס הרעילה את עצמה כדי לא ליפול לשבי הרומאים - אותה נורמה שהיתה מצופה מהחיילים הרומאים דאז.
קסיוס דיו, לעומתו, טען שבודאיקה חלתה סמוך לשוך הקרבות ומתה, ולאחר מכן זכתה להלוויה מלכותית מבני עמה.
לא משנה איך בודאיקה מתה - אחרי מותה הרומואים לא חסו על אף בצבאה.
הם השמידו את כל הצבא - כל המורדים, כולל נשותיהם ואפילו בעלי החיים שלהם.
כולם נרצחו כנקמה על ידי הרומאים.
הטקסטים של קסיוס דיו וטקיטוס לא מספרים לנו הרבה על בודאיקה עצמה. לא האם אומנה כלוחמת לפני שיצאה למלחמה, לא מתי נולדה, ולא שום פרט על חייה שלא קשור למרד.
למעשה, אנחנו אפילו לא בטוחים שבודאיקה זה באמת שמה - ישנם היסטוריונים שטוענים שהשם בודאיקה הוא שיבוש של המילה "מנצחת" בשפות קלטיות קודמות, וזה הכינוי שהוענק לה במסורת על ידי בנה עמה, ולא שמה.
אבל יש עוד משהו אחד שאנחנו יודעים על בודאיקה:
היא היתה ג'ינג'ית עם עיניים בורקות.
גם קסיוס דיו וגם טקיטוס מציינים את שערה האדום ועיניה הבורקות, עינים שכלל הנראה רשפו מזעם על שחוללו הרומאים לבני עמה, לבנותיה ולה עצמה. עיניים שהותירו את חותמם גם 200 שנה לאחר שנעצמו.
הסיפור של בודאיקה די נשכח במהלך ההיסטוריה, עד שבמאה ה-16, כשהחלה להתחדד הזהות האנגלית, בודאיקה נהפכה לסמל לאומי, ושיער אדום - עם קשר לבודאיקה או בלי - הפכו לאחד מהסמלים שדרכם הבריטים אוהבים לראות את עצמם (מי אמר משפחת וויזלי מהארי פוטר ולא קיבל)?
הפופולריות של בודאיקה התחזקה אף יותר במאה ה-19 בתקופה הוויקטוריאנית. המלכה ויקטוריה השתמשה בדוגמא של בודאיקה לא אחת כדי לבסס את שלטונה.
היא אפילו הזמינה מהפסל Thomas Thornycroft פסל ענק מברונזה של בודאיקה ובנותיה. את הפסל היא הציבה על גשר ווסטמינסטר - שם אפשר למצוא את בודאיקה מקבלת את פני הבאים ללונדון עד ימינו.
