איך שיר אחד הפך את בילי הולידיי לאויבת של הממשל הפדרלי
"הם הולכים להרוג אותי", היא אמרה – וצדקה.
״הם הולכים להרוג אותי, הם הולכים להרוג אותי כאן - אל תתני להם״, אמרה בילי הולידיי לחברתה על ערש דווי, ממיטתה בבית חולים ציבורי בהארלם ניו-יורק, כשהיא תחת השגחה משטרתית אדוקה.
והיא צדקה.
"יש פירות מוזרים שתלויים על עצי הדרום" - כך שרה ב-1937 הולידיי. יש פירות מוזרים שהופכים את האדמה והשורשים בדרום לספוגים בדם, הולידיי שרה במה שהפך די מהר לאחד מההמנונים הגדולים נגד לינצ׳ים בדרום.
השיר הזה הפך אותה למטרה. איומים על חייה היו עניין שבשגרה, וכמעט כל סוכנויות הבטחון האמריקאיות דפקו על דלתה עם דרישה אחת: חדלי מלשיר, שירייך מסוכנים לסדר הציבורי.
אבל הולידיי נותרה בשלה והמשיכה לשיר.
בראש היחידה הפדרלית לסחר בסמים עמד אחד בשם הארי אנסליגר.
זו היתה סוכנות פדרלית קטנה, שמצאה את עצמה בפני בעיה גדולה: שנה לפני כן בוטל האיסור הפדרלי על מכירת אלכוהול בארצות הברית. כתוצאה, זוהרה של היחידה שהיתה אמונה על מניעת הברחות האלכוהול דעכו, וגם תקציביה החלו לדעוך.
אנסליגר חיפש דרך להחזיר את הסוכנות לימי הזוהר שלה.
והולידיי נפלה לידיו כפרי בשל.
הולידיי לא ליקקה דבש כילדה.
אביה, שהיה נגן ג׳אז, נטש את המשפחה כשהיתה קטנה. אמה נטרה טינה לו ולמוזיקה ונהגה לומר לבילי ש״ג׳אז היא המוזיקה של השטן״.
את רוב ימיה העבירה הולידיי תחת השגחתה של חברת משפחה שניהלה בית בושת מקומי. בית בושת שמדי פעם אמה עבדה בו גם. הולידיי נהגה לשבת על רצפת בית הבושת ולהאזין לתקליטי ג׳אז של ארמסטרונג וחבריו בזמן שאמה וחברותיה עבדו בבית הבושת.
כשהיתה הולידיי בת 10 "חבר" של המשפחה, מכר שחצה זה מכבר את שנות הארבעים לחייו, סיפר לה שהוא נשלח על ידי אמה, לקח אותה לאחד מחדרי בית הבושת - ואנס אותה.
הולידיי התלוננה.
הגבר נשלח לכלא לזמן קצר, אבל הכתם דבק דווקא בבילי.
סביבה התחילו ללחוש שהילדה היא זונה לא קטנה. וכעונש על דרכיה, היא נשלחה ל׳מוסד שיקומי׳ שנוהל על ידי אחיות קתוליות, בו היה משטר משמעת קשוח במיוחד.
אחרי שנה, בילי ברחה מהמוסד וחזרה לבית אמה בניו יורק.
בגיל 14, נדחקה - יחד עם אמה - לעבוד באותו בית בושת שבו נאנסה כילדה, ושבו עבדה גם אמה.
זה לא מפתיע שילדה בת 14, שננטשה בצעירותה על ידי אביה, שגדלה בעוני מרוד ושנדחקה לעבודת מין אחרי אונס שעברה - תדרדר לאלכוהוליזם וסמים. וזה אכן היה גורלה גם של הולידיי.
וכשהחל כוכבה של הולידיי לדרוך בסצינת הג'אז, אנסליגר - ששמו כגזען קיצוניי היה ידוע עוד בשנות ה-30 - ראה בה כאויבת הציבור מספר אחת. לא כשרון ענק שהצליח להתגבר על אין ספור מכשולים, אלא עיניו של אנסליגר ראו אלא חפץ להעביר דרכו מסר לציבור.
בעיני אנסליגר, הולידיי סימלה את כל מה שרע בארצות הברית: זמרת ג׳אז שחורה, גאה ובטוחה בעצמה, ששרה שירי מחאה נגד האלימות הגזעית בדרום. ועוד אחת שהיא לא מחונכת ולא שועה לאזהרות ומסרבת לשתוק.
אז אנסליגר החליט לצאת למלחמת חורמה.
זו היתה מלחמה שכללה גיוס אחד מחבריה הטובים ביותר של הולידיי לתפקיד סוכן חשאי, כזה שבסופו של דבר הפליל אותה, ושבעקבות עדותו נשלחה לכלא.
לאחר שחרורה מהכלא, היא גילתה שעם התווית של "עבריינית מורשעת", נאסר עליה להופיע בכל מקום שמוכרים בו אלכוהול. המשמעות היתה סגירה דה-פקטו של אפשרותה להופיע במועדוני ג'אז, מה שפגע באופן מהותי ביכולתה להתפרנס ולקדם את הקריירה שלה.
אך זה לא סיפק את אנסליגר, ולכל אורך חייה סוכניו התנכלו להולידיי.
השיא היה ב-1959, כשהיתה בת 44, אז אושפזה באותו בית חולים בניו יורק.
הבשורה בפיהם של הרופאים היתה מרה במיוחד: שנים של צריכת אלכוהול מופרזת והרואין הרסו את הכבד של הולידיי, וזמנה קצוב.
ובכל זאת, ולמרות שמצבה הוגדר כקריטי, התפרצו לחדר בו אושפזה סוכניו של אנסליגר וטענו שמצאו בחדר הרואין. ההרואין נמצא בפינה בחדר שאליה הולידיי, שהיתה מרותקת למיטה כלל לא יכלה להגיע.
כתוצאה, הסוכנים השתלטו על החדר שהפך פתאום לזירת פשע, וביקורים להולידיי מצד משפחתה וחבריה נאסרו. על חדרה הוצבה שמירה 24-7, והסוכנים חיכו לרגע שתחלים - רק כדי שיוכלו לעצור אותה שוב.
במקביל, הורה אנסליגר לצוות הרפואי להפסיק את הטיפול שניתן להולידיי במטדון, והולידיי נאלצה לעבור גמילה טבעית.
בימיה האחרונים היא סבלה לא רק מכאבי מחלתה - אלא גם מההתעקשות של אנסליגר שתעבור גמילה טבעית.
וככה עברו על הולידיי ימיה האחרונים: במיטה בבית חולים ציבורי בניו-יורק, בחדר נעול שעליו שומרים סוכנים פדרליים המונעים ממבני משפחתה, חבריה ומעריציה לבוא לבקרה, כשהיא סובלת גם מכאבי מחלתה וגם מכאבי גמילה.
ושם, לבד, בחדר ההוא, ב-17 ביולי 1959, כשהיא רק בת 44 - נדם קולה של בילי הולידיי לעד.
*** במאמר מוסגר, כדי לציין שבאותן שנים, אנסליגר דווקא סייעה למכורה מפורסמת אחרת להימנע מגורל דומה: כשהגיע לאוזניו עדויות על התמכרותה לסמים של ג׳ודי גארלנד, אנסליגר דחק בבעלי האולפנים לשלוח את הכוכבת לגמילה, ומנע את מעצרה (וכפועל יוצא - את הכתמתה הציבורית והכלכלית) של גארלנד.